תוהה עם עצמי.
ממתי בני אדם המציאו את המכשיר הזה שנקרא "משקל" והתחילו להישקל (בקילוגרמים) והצמידו את הערך העצמי שלהם למספרים?
הרי כולנו יודעים שנפח וקילוגרמים ממש לא שווים.
קילוגרם צמר גפן יתפוס ככל הנראה נפח של סמיטריילר וקילוגרם ברזל זה סך הכל גוש קטן ומסכן.
באותו האופן, קילוגרם של שריר, אינו שווה בנפחו לקילוגרם של שומן.
בנוסף לזה, אם תשתו ליטר מים (בקלות), המשקל יזוז מייד אבל נפח גופכם או הרכבו בעצם לא השתנה.
אז...אם אנחנו יודעים את זה, למה בכל זאת אנשים נעמדים על המשקל באובססיביות? (אני יודעת, לא כולם עושים את זה, מדברת על מי שכן, כולל אותי בעבר הלא רחוק בכלל) ובעכבות זה נכנסים לדיכאון או שזה עושה להם את היום?
מה....באמת הפסקנו לראות איך הגוף שלנו נראה במראה?
איך הבגדים מונחים עלינו?
איך אנחנו מרגישים?
למה אנחנו חייבים את המספרים המוזרים האלה כדי שיאפיינו את הגוף שלנו? 🤔🤔🤔😵😵😵
להמחשת הרעיון, צירפתי פה כמה תמונות של אנשים באותו משקל ועם נפח שונה.
קיצר, בואו נתחיל להסתכל במראה ולא על המשקל.
בואו נלטף ונגע בגוף שלנו כדי להרגיש את המוצקות שלו (או את הרפיסות).
והכי טוב, בואו נעיף את המשקל לכל הרוחות, כי לרוב, הוא רק הורס לנו את המצב רוח.
מצטרפים?
קרא גם: ניהול רגשות - המדריך המלא