להפסיק לרצות אחרים והמחיר שאת משלמת על זה בלי לדעת

האם קורה לך שאת אומרת "כן" כשאת רוצה להגיד "לא"?
או שותקת כשמשהו כואב לך למרות שרצית לצעוק?
או..עושה, מסייעת, מוותרת ואחרי כל זה - שואלת את עצמך: בשביל מה?

להפסיק לרצות אחרים על חשבון עצמי נשמע פשוט. אבל לרוב זה הדבר הכי קשה שיהיה עליך לעשות. לא כי את חלשה, אלא כי הדפוס הזה נולד ממקום עמוק מאוד ופעם, בעבר הרחוק, שירת אותך היטב.

מאיפה בא הצורך לרצות את כולם?

ילדה שגדלה בסביבה שבה היה חשוב להיות טובה, נוחה, לא להכביד על אחרים; למדה מהר מאוד שהאהבה מגיעה עם תנאים. היא למדה, שכדי שיאהבו אותה, היא צריכה לדאוג לאחרים קודם, לוותר על מה שהיא רוצה ולהיות נוכחת בשביל כולם חוץ מעצמה.

זה לא היה בחירה מודעת שהיא עשתה, אלא מנגנון של הישרדות רגשית.

ואז, בגיל 20, 30, 40.. הגוף עדיין מפעיל את אותה התוכנה. מישהו מבקש ממך משהו ועוד לפני שחשבת על זה, את כבר אומרת כן. מישהו נראה מאוכזב, ועוד לפני שבדקת במה מדובר, את כבר מרגישה אחראית על תחושת הכאב שלו. המנגנון כל כך אוטומטי שלפעמים את לא מזהה אותו בכלל וזה מרגיש פשוט חלק ממי שאת.

כמה זה עולה לך - המחיר האמיתי של ריצוי אחרים על חשבון עצמך

כשאת תמיד שם בשביל כולם ואך לא למען עצמך, זה גובה ממך הרבה מעבר לתחושה של עייפות. עם הזמן, את מתחילה לאבד את החוט שמחבר אותך לעצמך. מה אני אוהבת? מה חשוב לי? מה אני בעצם רוצה? השאלות האלה מרגישות זרות, לפעמים אפילו מאיימות.

את מתחילה לצבור כעס כי את פוחדת לאפשר לו לצאת החוצה וברוב המקרים את מפנה אותו פנימה, לתוכך. כך הוא משנה צורה לאוטואגרסיה ואחר כך הופך לדיכאון, חרדה, תחושה כבדה שמשהו בחייך לא מסתדר, למרות שמבחוץ הכל נראה בסדר.

גם מערכות היחסים שלך משלמות מחירים כבדים - כשאת נותנת מתוך חוסר ולא מתוך "יש", הנתינה הופכת לעומס עבורך. ואז גם הקשרים הקרובים ביותר מרגישים כמו חוב שאי אפשר לסלק.

הרגע שבו משהו מתחיל להשתנות

אני לא אומרת לך להחליט עכשיו החלטה - "מהיום אני שמה את עצמי קודם" כי זה לא עובד ככה. הדפוסים עמוקים מידי בשביל להשתנות רק כי החלטת או בגלל שהפעלת איזשהו כוח רצון. שום "כוח" לא משנה דפוסים לא מודעים שיושבים בעומק מערכת ההפעלה התודעתית שלך.

מה שכן עובד זה להתחיל לשים לב, לשים לב לרגע שבו את אומרת כן אוטומטית, ובאותו הרגע לשאול על עצמך: מה אני בעצם מרגישה עכשיו? לא לפעול אחרת מיד, רק לשים לב. ההתבוננות וההכרה הזאת בדפוס האוטומטי היא תחילתו של שינוי.

ובואי לא נתבלבל - להפסיק לרצות אחרים לא אומר להפסיק לאהוב אותם. זה אומר להפסיק לפעול מתוך פחד כי ברוב המקרים, הסיבה האמיתית לריצוי היא לא נדיבות אלא פחד ואפילו חרדה. חרדה מדחייה, מנטישה, מלאכזב, מלהיות לא מספיק טובה.

שלושה צעדים ראשונים

1 - אם כך, הצעד הראשון הוא הכרה בדפוס - לא בצורה של ביקורת עצמית, אלא בצורה של חקירה וסקרנות. "אה, הנה, שוב אמרתי כן בלי על אוטומט. אבל רגע, מה הרגשתי שנייה לפני כן?" השאלה הזאת לבדה פותחת חלון לתוך שינוי הדפוס.

2 - הצעד השני הוא ניסוי קטן שתתחילי לעשות עם עצמך - לא להגיד "לא" לכולם ביום אחד, אלא לבחור מצב אחד בשבוע שבו את מגיבה אחרת. אולי "תני לי לחשוב על זה" במקום "כן, כמובן". תנסי להכניס הפסקה קטנה בין בקשה שמגיעה לתגובה שלך, שם מתחילה להיוולד מחדש הבחירה שלך.

3 - הצעד השלישי ואולי הכי חשוב, הוא לבדוק מה קורה בתוכך - כשאמרת "לא" לפעם הראשונה, מה הרגשת? האשמה שמגיעה אחר כך היא לא ראיה לכך שטעית או שאת לא בסדר, היא ראיה שהדפוס עמוק והוא מפעיל מעגלי רגשי נלווים וזה למה זה דורש יותר מהחלטה או רצון טוב כדי לשנות אותו.

מה קורה כאת מתחילה לשחרר

כשנשים מתחילות לעבוד על הדפוס הזה, הדבר הראשון שמופיע לרוב הוא אשמה.

"אני אנוכית",
"אני מאכזבת את כולם",
"מי אני בלי להיות שם בשביל אחרים?"

האשמה הזאת היא חלק מהתהליך, לא סימן שאת עושה משהו לא נכון. היא תמרור לכך שהגוף שמרגיש את השינוי ומנסה לחזור למקום המוכר שנוח לו בו.

מה שקורה אחרי זה, כשאת ממשיכה לתרגל תגובות חדשות, זה משהו שנשים מתארות שוב ושוב במילה אחת: שחרור. תחושה שהחזרת לעצמך משהו שהיה שייך לך כל הזמן. מערכות יחסים הופכות להיות אמיתיות וכנות יותר, כי הן נבנות מרצון אמיתי שלך ולא על בסיס פחד. וגם אנרגיה שחוזרת אליך, כי כשאת לא מוציאה את כולה על ריצוי של אחרים, יש לך ממה לחיות.

הפחד העמוק שמסתתר מאחורי צורך לרצות

ברוב המקרים, הרצון לרצות אחרים על חשבון עצמי מסתיר פחד עמוק יותר: הפחד של לא להיות אהובה. הפחד שאם תגידי "לא", הם ילכו. שאם לא תהיי נוחה, יתעלמו ממך.

השורש הזה הוא לרוב פצע ישן, מימי הילדות, שעדיין לא טופל, לפחות לא עד הסוף. זה לא אומר שמשהו בך שבור או פגום, זה אומר שמשהו בך עדיין ממתין לריפוי עמוק יותר.

עבודה על הדפוס הזה דרך כלים של ריפוי רגשי ועבודה עם תת-המודע יאפשרו לך לא רק לשנות את ההתנהגות החיצונית, אלא לרפא את שורש הבעיה. כשהשורש נרפא, ה"כן" שאת מעניקה לאחרים בא מתוך בחירה כנה ולא מתוך פחד.

אם הדפוס הזה מוכר לך, אם את עייפה מלרצות את כולם ורוצה ללמוד לחיות אחרת, אני מחכה לך בפתחו של מסע משנה חיים בתוכנית "אישה מלכה". זוהי תוכנית הדגל המשמעותית שלי לנשים שרוצות לרפא את השורש ולשנות את מערכת הההפעלה התודעתית מתוכנה של קורבנות, ויתור עצמי, תשישות וחוסר אונים לתוכנה של אישה שלוקחת אחריות ומנהיגות של החיים שלה, בונה מערכות יחסים אוטנטיות ועמוקות מתוך בחירה ונעה בתוך החיים בתחושה של "אישה מלכה".

פרטים מלאים על התוכנית נמצאים כאן - לחצי לקרוא

ואם את רוצה לשמוע עוד או אם עדיין לא נכחת בהדרכת המבוא המקיפה שלי בנושא שנקראת "מאישה מרצה לאישה מרוצה" שתעניק לך תחושה והבנה עמוקה מהיכן מגיעים הדפוסים האלה ותאפשר לך לבחון את התאמתך לתוכנית - לחצי כאן ושרייני מקום בשידור הקרוב שבו אחשוף בפניך את הכל במשך 3 שעות של ערך מטורף ומפיל אסימונים על עצמך