תסמינים וסיבות של דיכאון
תסמינים של דיכאון
כיוון שאין לדיכאון סימנים פיזיולוגיים ברורים (אי אפשר לוודא קיום דיכאון באמצעות בדיקה גופנית) אבחון הדיכאון נקבע על ידי הופעת חלק או רוב התסמינים הבאים, לאורך תקופת זמן של יותר משבועיים:
במישור הפיזיולוגי – גופני
– הפרעות אכילה: חוסר תיאבון או תיאבון מועט.
– הפרעות שינה: נדודי שינה, התעוררות מוקדמת, ולחלופין ריבוי בשינה וקשיי התעוררות בבוקר.
– שינוי במשקל הגוף – עלייה או ירידה.
– תחושת עייפות וחולשה.
במישור הרגשי
– מיעוט בפעילות ובאנרגטיות
– עצבות, ייאוש, רוגז, התפרצויות בכי, התפרצויות זעם, מועקה
– חילופי מצב רוח קיצוניים שלא היו אופייניים בעבר
– הסתגרות חברתית וניתוק קשרים
– אדישות ואיבוד עניין בפעילויות שנחשבו מהנות (תחביבים, ספורט)
– ירידה בחשק לקיים יחסי מין
– ביקורת ושנאה עצמית
– תחושת חוסר אונים וחוסר תקווה.
– תחושת ריקנות.
במישור הקוגניטיבי – שכלי
– תפיסת עולם קודרת ופסימית
– ירידה בריכוז, ירידה בזיכרון, הססנות בקבלת החלטות
– מחשבות אובדניות
– שיפוט לקוי של המציאות, במיוחד של העצמי, דימוי עצמי נמוך
– ייחוס כישלונות לחובת העצמי וראייה עגומה של העתיד והעולם.
(ויקיפדיה, 2008)
סיבות אפשריות לדיכאון
הסיבה לדיכאון נעוצה במשולש שבין נטייה תורשתית, רקע של אובדנים מוקדמים וטראומות ילדות, ואירועי חיים לוחצים בהווה. ברוב הקבוצות האתניות, שכיחות הדיכאון גדולה כפליים בקרב נשים מאשר בקרב גברים. נראה שבקרב יהודים השכיחות בגברים גבוהה יותר, עד כדי שוויון עם הנשים. מחקרים מצביעים על שכיחות גבוהה יותר של דיכאון בקרב בני משפחה של חולי דיכאון. אחוז התאימות בקרב תאומים זהים הוא כ-50 אחוזים, ואחוז התאימות בקרב תאומים לא זהים הוא בין 10 ל-25 אחוזים. עד כה אותרו מספר גנים הקשורים בדיכאון, אך אף אחד מאלו אינו יכול להסביר התפתחות של דיכאון ללא תנאים נוספים.
התפתחות דיכאון קשורה לא פעם בסיבות פסיכוסוציאליות כמו אירועי דחק או התעללות בילדות, אירועים טראומטיים חריפים או אובדן של אדם קרוב. מחקרים חדשים מצביעים על קשר בין נטייה גנטית לבין אירועי דחק, כלומר: הסיכון להתפתחות של דיכאון בעקבות אירועי החיים תלוי גם בנטייה הגנטית. אנשים הסובלים מהפרעת קשב, או מהפרעות אישיות כמו הפרעת אישיות גבולית, הפרעה טורדנית כפייתית או תסמונת בתר חבלתית סובלים מדיכאון בשכיחות גבוהה יותר. מספר תיאוריות פסיכואנליטיות להסבר הדיכאון הוצעו על ידי פרויד, אברהמס, קליין ואחרים.
בנוסף לגורמים בעלי אוריינטציה פסיכולוגית, דיכאון יכול להיגרם גם כתוצאה מסיבות פיזיולוגיות. ביניהן נמנה מחסור בוויטמינים (כגון B6 ו-B12), וחוסר איזון הורמונלי (בבלוטת יותרת הכליהבלוטת התריס). (ויקיפדיה, 2008)
מכניזם ביולוגי – מה קורה בגוף
שני הנוירוטרנסמיטרים הרלוונטיים ביותר להתפתחות דיכאון הם סרוטונין ונוראדרנלין (נוראפינפרין). שני חומרים אלה הם גם המוקד לפעילותן של רוב התרופות נוגדות הדיכאון השימושיות כיום. ויסות הורמונלי נקשר אף הוא להתפתחות דיכאון, בפרט הורמונים הקשורים בציר היפותלמוס-היפופיזה (בלוטת יותרת המוח)-יותרת הכליה, וכן שינויים ברמות הורמון בלוטת התריס.
התשתית הביולוגית לדיכאון אינה ברורה די הצורך, ומחקר ענף נערך בנושא. התזה המקובלת ביותר על החוקרים (אם כי יש חוקרים החולקים עליה) טוענת לקשר בין חסרון במוליכים העצביים נוראדרנלין ובמיוחד סרוטונין במרווחים הסינפתיים שבין תאי המוח. חסרון של מוליכים עצביים אלו גורם גם לשינוי פיזי, בניוון הדנדריטים שאמורים לקלוט את המוליכים העצביים.
התרופות נוגדות-הדיכאון פועלות בכמה כיוונים במטרה לשמור על רמה סבירה של מוליכים עצביים אלו במרווח הסנפטי. יש שמנסות לפגוע בתהליך הספיגה והשאיבה מחדש (reuptake) של המוליכים העצביים בחזרה אל האקסון. יש כאלו החוסמות קולטנים המונעים הפרשה של המוליכים העצביים. החדישות ביותר פועלות כבר בין שבועיים לשלושה לאחר נטילת התרופה בניגוד לישנות כמו משפחת הפרוזק, שתחילת פעולתן בין שבוע עד שבועיים לאחר הנטילה, והן מגיעות לשיא ההשפעה שבועיים עד שלושה אחר-כך. (ויקיפדיה, 2008)
רוצה לקבל פרטים נוספים על טיפול בדיכאון ?
קרא גם: ניהול רגשות - המדריך המלא