בלילה בו פרצה מלחמת המפרץ,
הייתי אז בת 9, עולה חדשה דנדשה בת שבועיים
בארץ זרה עם שפה לא מוכרת.
.
וברגע לא בהיר אחד,
הסירנות צרחו ופילחו את שמי הלילה
והבומים שבאו לאחר מכן
הרעידו את כל החלונות של דירתנו השכורה.
.
מתוך בהלה, כל בני המשפחה
זינקו מתוך המיטות החמות
וטסו לחדר האטום
(שבדיעבד, לא היה כזה אטום).
.
כל אחד תפס פינה,
מביטים אחד בשני בעיניי עגל
ולא מבינים חצי מילה מההנחיות הנוקבות
שהשמיע נחמן שי ברדיו.
.
אפילו הסבתא, בתנועה חדה ובטוחה
קרעה לגזרים את קופסת הקרטון העבה
שבה הייתה ארוזה מסכת האב"כ,
כאילו היתה עשויה מנייר טואלט.
.
מדהים כמה כוח מעניק הפחד.
.
גם אני מתחתי על ראשי את המסכה
ותוך כדי תחושת בחילה קשה מריח הגומי העז
זינקתי לתוך ארון קיר גדול
וסגרתי את הדלתות עלי, מבפנים.
.
בין לילה, קופסת האב"כ המרובעת
הפכה לתכשיט צוואר בלתי נפרד,
ממני ומשאר בני האדם שיצאו מהבית.
.
כולם ניסו לייפות את התופעה
וקישטו את הקופסאות בניירות אריזה צבעוניים
עם מדבקות זוהרות וכיתובים נוצצים.
.
אבל אי אפשר היה להתעלם מהעובדות -
המסכה הזו, שהייתה תלויה על צווארנו,
סימלה את הפחד העז שנשתל בלב כולנו,
ילדים כמבוגרים.
.
האיום במלחמה ההיא היה ממשי -
טילים, פיצוצים, פצועים,
בניינים ובתים הרוסים.
גם הפחד היה ממשי.
.
במלחמה ההיא,
אבא שלי גידל זקן וחזר לעשן,
למרות שלא נגע בסיגריות
יותר מ-25 שנה.
.
ואני, במשך כל ימי המלחמה
ישנתי בחדר האטום,
קרוב ככל הניתן לארון הקיר הגדול
שבו הייתי מתחבאת בכל אזעקה,
ובמשך כל הלילה, מחבקת חזק
את המסכה המסריחה שעל צווארי.
.
גם אחרי שהמלחמה הסתיימה
באופן רשמי, כך הודיעו בחדשות,
לא הסכמתי להיפרד מהקופסה
הזו שעל צווארי.
.
חלפו עוד מספר שבועות
עד שצברתי קצת ביטחון כדי להניח לה,
למסכה הזו, שלזמנים –
הסתברה כחפץ לא יעיל בעליל
במקרה חלילה של לוחמה כימית או ביולוגית
שכולנו כל כך חששנו מפניה.
.
שנים ארוכות לאחר מכן,
למעשה, אפילו עד היום,
ביום הזיכרון, כאשר אני שומעת
את הקולות העולים והיורדים של האזעקה,
אני נזרקת בבת אחת לאותם הרגעים,
ולשנייה קצרצרה מייחלת
לקפוץ לתוך ארון קיר גדול
כדי להרגיש קצת יותר מוגנת.
.
וזה מה שחולף בראשי
כאשר אני רואה ברחוב ילדים קטנים,
חברים לאותה הכיתה,
הולכים צוותא,
מכוסים על הריסים עם חיתולי פה,
מתגוננים זה מפני זה,
מפני אויב בלתי נראה.
.
אני חושבת, תוהה, חוששת ממש,
איך לכל הרוחות, נוכל לגרש מתוכם
לאחר מכן, את האויב הבלתי נראה הזה?
.
איך נוכל לעזור להם להשיב
את תחושת הביטחון...?
את תחושת המוגנות?
איך נסיר מהם את החששות אחד מרעהו,
את המחשבות והחרדות על
מחלות וזוהמה ובידודים..?
.
שלא נדבר על בניית אמון במערכות
של בריאות וממשל ושאר ארגונים מדיניים.
איך נוכל....תגידו לי, איך?
.
זה לא סתם לונג קוביד.
זה - Very, very long and sad one
.
נשמות, חבקו את הילדים שלכם,
ספרו להם את האמת -
שאין ממה לחשוש
ואין ממי לפחד.
.
הראו להם דוגמא אישית,
הפסיקו את שיתוף הפעולה עם הטירוף הזה.
הצילו את הנפשות הרכות שלהם,
זה בידיים שלכם, רק שלכם 🙌🙌🙌
.
ואם גם אתם לא יודעים איך להיפטר
מהפחד הזה ששתלו בכם,
התחילו מהפשוט והטבעי ביותר.
.
תרגלו כמה שיותר מדיטציה -
כדי לנקות, לנקות, לנקות
ועוד פעם לנקות.
.
כי הזוהמה האמיתית
היא לא זו שבחוץ,
אלא זו שבפנים.
.
יום שבת, 12/2/22 (תאריך יפה)
נפגשים ביחד, לסדנת מדיטציה innerwalk
לניקיון פנימי, לחזרה לעצמך.
.
#סדנתאינרווק #innerwalk #innerwalkmeditation #innerwalkisrael
.
(קרדיט תמונה: חדשות וואלה)