תמיד הכעיסו אותי הרזות והחתיכות האלה,
הן, שקיבלו גנים גבוהים ורזים,
הן, שהריבועים בבטן בולטות להן מבעד לחולצה באופן טבעי, בלי שום מאמץ.
תמיד נזהרתי ונרתעתי מדיאטניות או יועצות הרזיה שכל שריר אצלן היה מונח במקום הנכון. כי איך היא יכולה בכלל להבין אותי ואת מה שעובר עלי? הרי היא אף פעם לא הייתה בנעליים השמנות שלי...אף פעם לא נגעלה מהשומנים שנשפכו לה מתוך הג'ינס שבקושי נסגר - כי זה אף פעם לא קרה לה.
ואני. לא הייתי כזו ברת מזל.
נולדתי פגית קטנטנה והורי האוהבים דאגו לפטם אותי היטב.
כבר בגיל 6 חודשים נראיתי סופגניה.
עם תיאבון בריא אף פעם לא הייתה לי בעיה וגדלתי בבית עם סבתא שטיגנה קציצות בשפע.
בגיל 9 עלינו לארץ.
המשבר הרגשי היה מטורף, רובו הודחק בתוך שקיות של ביסלי וסוכריות על מקל. הקילוגרמים עלו ועטפו את הבדידות והתסכול שלי כמו גלגל הצלה בים שהגן עלי נגד טביעה בים של ייגון.
בגיל 15 אובחנתי עם תת פעילות בלוטת תריס וקיבלתי גזר דין לכל החיים - "לעולם תילחמי עם עודף משקל".
יכול להיות שהבלוטה שלי נדפקה בגלל האסון הגרעיני של צ'רנוביל (גרנו באזור הנגוע), אולי בגלל העומס הנפשי, אולי בגלל התזונה הדפוקה.
מה שזה לא יהיה, הרופא הצמיד אותי לכדורים הורמונליים לכל החיים - שהלכו והחמירו את מבצ הבלוטה במהלך השנים.
שמנה, מתוסכלת ונגעלת מהגוף שלי.
עוברת מדיאטה לדיאטה, מכדור פלא אחד לשני,
מהאשלייה אחת לאחרת.
וכל זה עם גובה לא מרשים של 153 ס"מ.
נלחמתי את כל הקרבות במו ידיי,
נלחמתי על כל קילוגרם כאילו היה גלדיאטור שאיים להשמיד את קיומי.
למרות הסיכויים הקלושים, הצלחתי לשמור על גזרה שפויה.
לא, אין לי ריבועים בבטן.
לא, הקילוגרמים לא יורדים ממני בקלות, הם רק רוצים לעלות, כל הזמן.
לא, הבלוטה שלי לא נרפאה - היא רק הלכה והתנוונה עם השנים בגלל הכדורים המאפנים האלה.
לא, אין לי תמונות ביקיני, לא בפייסוש ולא בכלל, ever.
אך יחד עם כל זה, אף פעם לא התכוונתי לוותר.
אחרי שקיבלתי בום בצורה של "טרום סכרת" במהלך ההיריון,
הבנתי שהגוף שלי לא משחק איתי יותר משחקים.
שאני חייבת לבחור בבריאות לפני כל דבר אחר.
למדתי, חקרתי, קראתי, צפיתי...וככה שנים!
הוסמכתי בתור נטורופטית, וגם מאסטר NLP וגם מאסטר בשיטת לוסקי, אבל את הידע הכי רציני בתזונה ואורח חיים בריא קיבלתי בכלל מהרשת.
את הכוח והתובנות קיבלתי מהחיים - מהניסיון.
איך בכל זאת אני מצליחה לשמור על גזרה לא רעה בכלל?
לא, אני לא בדיאטה יותר - סיימתי עם דיאטות לכל החיים.
לא, אני לא סופרת קלוריות - מעדיפה לספור חיבוקים של הילד שלי.
מדובר בעבודה יומיומית.
בחירה מודעת באוכל בריא וטעים.
תרגול יומיומי של מסרים לתת מודע,
האזנה להקלטות ומסרים, מדיטציה, דמיון מודרך,
תרגילי NLP ושימוש פעיל שכל שאר הכלים שלמדתי בדרך.
כשאני מלווה בנות ונשים להרזייה בריאה ושפויה,
אני רואה בכל אחת את עצמי,
אני בוכה יחד איתה ושמחה יחד איתה.
הקהילה הפעילה והמפרגנת שנבנתה סביב תכנית הדגל שלי
להרזיה בכוח של התת מודע, מרגשת אותי כל יום מחדש.
השיתופים המדהימים של הבנות והקילוגרמים שנושרים שם
זה כמו פלסטר מרפא לכל אותם כאבי העבר שלי, ושלהן.
אם את עדיין נלחמת, בואי,
לחצי על הלינק כדי לקרוא ולגלות דרך אחרת לעשות את זה.
דרך שפויה, דרך של בריאות והכלה 👈 https://goo.gl/MDGcEh