יש רגע כזה,
כשמשהו טוב קורה לך -
ומיד, אוטומטית,
משהו בתוכך לוחש: "זה לא יחזיק".
חברה קרובה מחבקת אותך,
הילדים שלך צוחקים,
את מרגישה רגע של שלווה -
ומשהו בפנים כבר אומר בשקט:
"תזהרי. זה עוד מעט ייגמר."
מכירה את זה?
זה לא חרדה. זה לא פסימיות.
זה משהו עמוק הרבה יותר.
הפסיכולוג ד"ר פול גילברט קרא לזה:
"פחד מרגשות חיוביים".
והוא מצא שנשים שגדלו בסביבות לא בטוחות -
לומדות, בלי לדעת,
שאושר הוא סימן אזהרה.
כי בעבר,
כל פעם שהיה טוב -
בא אחריו משהו קשה.
הגוף זכר.
הגוף למד.
הגוף הגן עלייך.
ומה קורה עכשיו?
עכשיו,
כשהחיים מציעים לך רגע של שמחה -
הגוף שלך עדיין מפעיל את אותו מנגנון ישן.
כדי להגן עלייך.
כדי לא לאכזב אותך.
כדי "לא לצפות יותר מדי".
אבל יקירתי -
המנגנון הזה כבר לא עוזר לך.
הוא מונע ממך לחיות.
3 סימנים שאת פוחדת מאושר:
1. כשמשהו טוב קורה, את מחפשת "מה הבעיה שתבוא"
2. כשמישהו אוהב אותך, את בטוחה שהוא לא באמת רואה אותך
3. כשאת מצליחה, את ממהרת לצמצם את ההצלחה בעצמך
לא כי את לא חכמה.
לא כי את פסימית "מטבעך".
אלא כי למדת -
שפחות טוב,
פחות כואב.
אז מה עושים עם זה?
השלב הראשון הוא לא לאלץ את עצמך להיות שמחה.
להפך -
שבי עם הפחד הזה,
תני לו שם,
תגידי לו: "אני רואה אותך".
כי כשאת מתחילה לראות את המנגנון -
הוא מאבד מכוחו.
זה לא קסם.
זה תהליך.
זה מה שאני מלמדת נשים כבר קרוב לעשרים שנה.
שהדרך אל האושר
לא עוברת דרך חיוכים מאולצים -
אלא דרך ריפוי עמוק של מה שנשבר בפנים.
ומה שנשבר,
ניתן לרפא.
מבטיחה לך.
ראיתי את זה קורה שוב ושוב.
נשים שהגיעו אלי עם הפחד הזה -
הפחד שאם יאפשרו לעצמן להיות מאושרות, משהו יישבר -
יצאו מהתהליך עם משהו אחר לגמרי:
עם רשות.
רשות לקבל אהבה.
רשות לחיות בלי לחכות לאסון.
רשות להיות מאושרת - סתם כך, בלי להרוויח את זה.
רוצה להתחיל את המסע?
בוובינר "מאישה מרצה לאישה מרוצה" אנחנו נפגשות בדיוק שם -
עם הפחדים, עם הדפוסים הישנים,
עם כל מה שמנע ממך לחיות את החיים שמגיעים לך.
הרשמי עכשיו, ובואי לגלות
שאת ראויה לאושר -
לא "למרות" מה שעברת,
אלא גם בגלל מה שעברת.
מחכה לך, יולי.
נ.ב. אם המשפט "לא מגיע לי להיות מאושרת" מהדהד לך - זה בדיוק הסימן שצריך לבוא.
לחצי כאן להירשם לשידור הקרוב של הוובינר "מאישה מרצה לאישה מרוצה"