יש מלחמה שמתחוללת בתוכך.
לא בחוץ.
לא עם הבן זוג.
לא עם האמא.
בפנים.
בין שני חלקים שנולדו יחד,
וכבר שנים לא מדברים.
הנקבי שלך
רוצה לנוח.
לקבל.
לחוש.
להיות במים,
בשקט,
בתוך עצמה.
היא זאת שבוכה ב-2 בלילה בלי סיבה ברורה.
שמרגישה הכל בבת אחת.
שיודעת - בלי שיסבירו לה - אם משהו כאן לא בסדר.
הזכרי שלך
רוצה לעשות.
לתכנן.
להגן.
לפתור.
להספיק.
הוא זה שקם בבוקר עם רשימה.
שאומר "נו, בסדר, קדימה."
שדוחף.
ועכשיו תגידי לי,
מי ניצח אצלך?
כי ברוב הנשים שאני פוגשת,
אחד מהם שולט לגמרי.
או שהנקבי שטוף בכל כך הרבה רגש שהיא לא מצליחה לזוז.
או שהזכרי כל כך שולט
שהיא לא זוכרת מתי לאחרונה היא פשוט ישבה.
וזאת המלחמה.
לא מלחמה בין גברים לנשים.
מלחמה בין שני עולמות שחיים בגוף אחד
ולא למדו לדבר אחד עם השני.
5 דרכים להתחיל לשכין שלום
1. תפסיקי לפרש מנוחה כעצלות
הנקבי שלך צריך זמן של "כלום".
לא פרודוקטיבי.
לא אפקטיבי.
לא "כי אחר כך אהיה יותר יעילה".
סתם - כי מגיע.
כל פעם שאת אומרת לעצמך "אסור לי לנוח עוד, יש לי המון לעשות",
זה הזכרי שמדרס על הנקבי.
ויותר שהוא מדרס, ככה היא מנסה לפצות.
דרך אוכל.
דרך בולמוסי קניות.
דרך הצפות רגשיות שאת לא מבינה מאיפה הגיעו.
תני לה לנוח.
בלי להצדיק.
2. תאמרי "אני מרגישה" לפני "אני חושבת שכדאי"
הנקבי מדבר ברגשות.
הוא לא טועה.
הוא לא "רגשני מדי".
הוא פשוט לא מדבר בשפת הלוגיקה.
כשאת קופצת מהרגשה ישר לפתרון,
את עוקפת אותו.
ומשאירה אותו צועק מבפנים.
הפעם הבאה שמשהו כואב,
לפני שאת שואלת "מה לעשות",
תשאלי קודם:
"מה אני מרגישה?"
רק זה.
עוד לא פותרים.
רק מקשיבות.
3. תניחי לזכרי שלך להגן עלייך, לא להחליט בשבילך
הזכרי נולד כדי להגן.
אבל כשהוא פועל מתוך פחד,
הוא לא מגן.
הוא שולט.
הוא זה שאומר "אל תגידי מה שאת מרגישה, יכעסו עלייך".
הוא זה שאומר "תוותרי, לא שווה".
הוא זה שמנהל את הנקבי שלך כמו עובדת,
לא כמו מלכה.
השלום מתחיל ברגע שאת מבינה:
הגן, אבל אל תשלוט.
תניחי לנקבי שלך להרגיש,
ולזכרי שלך להחזיק את הגבולות מסביב לה.
לא במקומה.
מסביבה.
4. תתרגלי לקבל - בלי אשמה
נשים כמוני כמוך גדלנו עם "בקשי פחות".
"אל תטרחי".
"תסתדרי לבד".
"לא צריך כל כך הרבה".
אז הנקבי למד לא לבקש.
אבל ה"לא מבקשת" הזה בא במחיר.
כשאת לא מקבלת,
את סוגרת דלת.
ומאחורי הדלת הזאת יושבת האישה שצמאה לחיבור,
לאהבה,
לתמיכה,
ופשוט לא יודעת איך לקבל.
השבוע, תורידי את ה"לא, לא צריך" אחד.
מישהי הציעה עזרה? קחי.
מישהו רוצה לשלם? תני לו.
מישהי אמרה "את נראית מדהים"? תגידי "תודה" בלי "אבל".
5. שלוש דקות שקט ביום שבהן את רק מכניסה אוויר
לא מדיטציה של שעה.
לא אפליקציה.
לא "מיינדפולנס" מהמגזין.
שלוש דקות.
בוקר, צהריים, ערב, לא משנה.
את עוצרת.
נושמת.
ושואלת את הנקבי שלך:
"מה את צריכה עכשיו?"
ואז מקשיבות.
לא בהכרח עושות.
רק מקשיבות.
כי הנקבי שלך לא מחפש שתפתרי לה הכל.
היא מחפשת שתשימי לב שהיא שם.
לסיום
המלחמה בין הנקבי לזכרי שלך לא תיפתר ביום אחד.
אבל היא מתחילה להרגיש אחרת
ברגע שאת מפסיקה לבחור צד.
שתיהן אמיתיות.
שניהם שלך.
שניהם צריכים אותך.
ועם הזמן,
כשהם מתחילים לשמוע אחד את השני,
את מתחילה להרגיש שלמה.
לא מושלמת.
שלמה.
ויש הבדל.
ואם את רוצה לעשות צעד נוסף קדימה
במסע הריפוי הפנימי שלך והשלמה
בין נקבי וזכרי בתוכך,
בואי לוובינר הקרוב שלי לנשים
שנקרא: "מאישה מרצה לאישה מרוצה"
ואני אראה לך את הדרך.