*עצמאות*

*עצמאות*

.

כשנולדנו, היינו תלויים

באופן מוחלט בהורים שלנו

ובדמויות המטפלות שלנו.

.

לאט לאט, ככל שגדלנו

למדנו לבצע בכוחות עצמנו

פעולות מסוימות,

בהתחלה בסיסיות מאוד,

כגון ללכת לשירותים או להתקלח

או להתלבש בכוחות עצמנו

ואז מורכבות יותר ויותר

שהלכו והתרחבו ככל שהתבגרנו.

למדנו לספק את הצרכים שלנו,

את חלקם בכל מקרה.

.

לבוגרים שבנינו,

היה את הרגע הזה

שבו עזבנו את הקן,

ובעצם רוב האחריות

על סיפוק הצרכים שלנו

והיכולת שלנו להסתדר בחיים,

עברה לאוטונומיה שלנו.

.

אך ישנו צורך אחד מיוחד

שרוב האנשים לא לוקחים לידיים

את החזקה עליו, גם בגיל בוגר,

וזו המודעות לצרכים הרגשיים שלנו

והיכולת לארגן ולספק אותם

ללא תלות מוחלטת במישהו אחר.

.

אני פוגשת שוב ושוב אנשים

על כורסת הטיפולים שלי

שבאים ומתלוננים בסגנון של

"אכלו לי", "שתו לי"

או ליתר דיוק "לא נתנו לי".

האצבע המאשימה מופנית

אל הקרובים ביותר

ובדרך כלל אל בן/בת הזוג

ולאחר מכן אל ההורים והילדים.

.

בתור אנשים בוגרים,

רובנו עדיין ממתינים

ש"הם" יספקו את הצרכים הרגשיים שלנו,

שהם יעניקו לנו ביטחון עצמי,

שהם יעניקו לנו תשומת לב,

שהם יעניקו לנו פרגונים וחיזוקים,

שהם ישקיעו בנו,

שהם יחמיאו לנו,

שהם ירעיפו עלינו מתנות ופינוקים,

שהם יגרמו לנו להרגיש טוב עם עצמנו.

.

עכשיו שלא תבינו אותי לא נכון,

אני ממש לא נגד כל הדברים האלה,

להיפך, אני מאוד מאוד בעד

שנביע אהבה ותשומת לב (רבה)

אחד כלפי השני, ובטח כלפי

האנשים הקרובים ביותר אלינו.

.

אך בין להיות מסוגלים לקבל וליהנות

מהפרגונים החיצוניים (שזה נפלא)

לבין להיות תלויים בהם

כמעט באופן מוחלט -

ובכן ידידיי היקרים,

כאן קבור הכלב, או יותר נכון

התסכול הגדול ביותר של האדם

הבוגר שצרכיו הרגשיים

לא באו על סיפוקם.

.

ואם בעצמאות אמיתית עסקינן,

הנה לכם השאיפה האולטימטיבית לעצמאות אישית –

להיות מודעים לצרכים הרגשיים שלנו

ולשאוף למצוא ולספק עבורם מענה אמיתי,

לפני הכל ולפני כולם – בתוכנו.

.

חג עצמאות שמח 🇮🇱🇮🇱🇮🇱

~ יולי ביילין ~

קרא גם: ניהול רגשות - המדריך המלא