סיפור לכבוד חנוכה 🔥🔥🔥
.
בעיר עתיקה ששכנה על פסגת הר,
ניצבה מנורת העיר הראשית.
אור המנורה היה חזק כל כך,
עד שבלילות חורף סוערים יכלו ספנים
לראות את קרניו ממרחק רב.
.
המנורה הזו הייתה תלויה בבית המקדש הקטן
של העיר ושימשה סמל לאמונה
ולתקווה של הקהילה כולה.
.
במשך שנים רבות, הפנסאי הזקן והחכם -
יוסף שמו, דאג למנורה במסירות.
הוא דאג להכין שמן זך, פתילות נקיות,
והוא ידע את סדר ההדלקה כמו תפילה.
ואז הגיע החורף הגדול
ועימו תקופה קשה ומסוכנת לעיר.
אויבים הטילו מצור והקשרים
עם העולם החיצון נותקו.
.
הדבר הראשון שהופסק
היה אספקת השמן למנורת העיר.
המנורה כבתה, והעיר כולה שקעה בחושך כבד,
לא רק חושך פיזי, אלא גם חושך בלב.
אנשים איבדו תקווה והחשש ניכר בכל פינה.
.
יוסף הפנסאי המיוסר הלך לבדוק
את מחסן השמן של המקדש.
הוא מצא שכל כדי השמן הגדולים
נופצו ונשפכו במהלך הפריצה האחרונה.
בין ההריסות, מצא יוסף כד קטן אחד,
כד קטן של טוהר, שכלל שמן זית זך.
בכד היה מספיק שמן בקושי ללילה אחד.
.
יוסף ישב על הארץ ושקל בדעתו -
"אם אדליק את המנורה הלילה,
מחר היא תכבה שוב והאכזבה תהיה כפולה.
אנשים יאמרו: הנה, התקווה נולדה
ומתה בתוך יום אחד."
.
הוא פנה אל ראש הקהילה,
איש זקן ועצוב בשם מתתיהו.
"מצאתי שמן, כבוד הרב,
אבל הוא יספיק רק ללילה אחד."
.
מתתיהו הביט ביוסף בעיניים עייפות:
"שמן ללילה אחד אינו נס, יוסף.
זה רק עיכוב של הכישלון.
לא נדליק, נמתין לנס גדול, שיביא שמן
שיספיק לשבוע, כראוי למנורה הגדולה."
.
אך יוסף לא נתן למילים הללו להרפות את ידיו.
הוא ידע שחושך הוא לא רק היעדר אור,
אלא היעדר רצון להדליק אותו.
הוא לקח את כד השמן הקטן,
זה שמספיק ללילה אחד, וחזר למקדש.
.
במקום לשפוך את השמן הזעום לתוך הכלי הגדול
של המנורה הראשית (שבו היה נבלע ומיד מתכלה),
הוא טבל בו פתיל דק במיוחד, שרק ציפה את קצהו.
הוא לא ביקש נס מהשמיים, הוא רק רצה להעיז.
יוסף הצית את הפתיליה -
אור קטן, רועד ועדין, נולד באפלה.
הוא לא האיר את העיר כולה,
בקושי האיר את החדר,
אבל זה היה אור בכוונה טהורה.
.
כשראו אנשי העיר את האור הקטן
בוקע מחלון המקדש, הם לא ראו בה
הבטחה לשבוע של אור.
הם ראו דבר פשוט יותר: שמישהו העז.
מישהו החליט לא להיכנע לחושך,
גם אם הדלק אוזל.
.
המראה של הנקודה הזוהרת הזו
נגעה בליבם של האנשים.
אב אחד מיהר לביתו,
לקח מעט שמן מנורת השבת שלו
והדליק נר קטן ליד חלונו.
אישה אחרת הציבה מנורה קטנה בחצר.
ילד קטן לקח פתיליה והדליק אותה
בשמן זית ששימש לבישול.
כל חלון בעיר הפך לאור קטן וביחד,
האורות הקטנים יצרו חומה של אור
שלא ניתן היה לכבותה - הנס קרה.
.
מה הסיפור הזה לימד אותי..?
שהאמונה מתגלה לא ברגעים בהם אנחנו
מחכים לנס גדול שיבוא מבחוץ
ויביא לנו "אספקה לשבוע" אלא
האמונה מתגלה וגדלה כאשר את
מחליטה להדליק את מה שיש ברשותך -
גם אם זה מספיק רק לרגע הזה..
כאשר זה נובע מתוכך באמונה וכוונה טהורה לטוב שיבוא
ולא מתוך חסך ופחד "שלא יספיק".
.
חג אמונה באור שמח ❤
~ יולי ביילין ~
קרא גם: ניהול רגשות - המדריך המלא