מייקל ניוטון, פסיכולוג
והיפנותרפיסט אמריקאי
לא האמין בקיומה של
נשמה עד שנת 1968.
באותה שנה, מטופל תחת היפנוזה
החל לתאר בפירוט
את המרחב שבין הגלגולים -
באופן עקבי, עם פרטים ועם רגשות.
ניוטון בילה את 30 השנים הבאות
בתיעוד עדויותיהם של 7,000 מטופלים.
הסיפורים שלהם היו זהים
בפרטיהם הקטנים ביותר.
.
על פי הרישומים הללו,
הנשמה לא מגיעה
לחיים הבאים במקרה.
לפני ההתגלמות (הלידה),
היא בוחרת:
את הגוף, את המשפחה,
את אירועי המפתח ואת
המבחנים שתעבור.
לא כעונש אלא כשיעורים לצמיחה.
ילדות קשה, אובדן של אדם קרוב,
מחלה קשה.. לפי התיאוריה של ניוטון,
זהו "חוזה" שהנשמה חתמה עליו
בעצמה עוד לפני שנולדה.
.
מתוך 7,000 הסיפורים,
ניוטון זיהה דפוס שחזר על עצמו:
אנשים שעברו את המבחנים
הקשים ביותר, תיארו אותם
ככאלו שנבחרו מראש.
הוא תיעד 47 סיפורים כאלו ברצף,
עם ניסוחים דומים אצל
אנשים שונים לחלוטין.
מטופל אחד אמר:
"ידעתי שזה יהיה קשה.
בחרתי בזה כי הייתי
צריך לעבור את זה".
.
הידיעה הזו - היא עצמה
משנה את הדרך שבה
אנחנו מסתכלים על קשיים.
אם המבחן נבחר - זה אומר
שבתוכך קיים כל מה שדרוש
כדי לעבור אותו.
ניוטון קרא לזה "עיקרון ההתאמה":
הנשמה לא לוקחת על עצמה
משימה שהיא לא יכולה
לעמוד בה. מה שניתן לך -
הוא בדיוק במידות הכוח שלך.
.
ספרו של ניוטון, "מסע הנשמות",
יצא לאור ב-1994, תורגם ל-40 שפות
ונמכר ביותר מ-3 מיליון עותקים.
אפשר לא להסכים עם התיאוריה הזו,
אבל מה אם כל אחד מהמבחנים שלך
נבחר על ידך..? כיצד זה היה משנה
באופן שבו את מסתכלת
על החיים שלך היום?
.
אשמח לשמוע את
דעתך בתגובות 💬
.
שבת של שקט ומנוחה
~ יולי ביילין ~
קרא גם: ניהול רגשות - המדריך המלא