לפני שנים רבות, בארץ רחוקה,
התחתן זוג צעיר.
החתונה נערכה בעיר הגדולה,
ולאחר שבעת ימי המשתה פנו החתן הטרי וזוגתו,
בדרך חזרה לכפר מגוריהם.
.
הם לקחו איתם את מיטלטליהם המועטים וחמור אחד.
כשיצאו לדרך התיישב החתן על החמור
ואשתו צעדה מאחוריהם ברגל.
חלפה על פניהם קבוצה של אנשים, הולכי דרכים.
.
אמרו האנשים -
“אה, לא יפה! כלה, שבוע אחרי החתונה,
וככה הוא מתייחס אליה,
הוא על החמור והיא ברגל?! בושה”.
אמר החתן לעצמו -
“וואלה, צודקים!”
.
ירד מעל החמור, הזמין את אשתו לעלות עליו,
וכך המשיכו בדרכם כשהיא רוכבת
והוא צועד רגלית מאחוריהם.
.
חלפה על פניהם עוד קבוצה של אנשים.
אמרו - “אה, תראו מה זה.
רק שבוע מהחתונה וכבר הוא נותן לאשתו
להיות כמו מלכה והוא נסחב מאחורה?!
אם זאת ההתחלה,
אוי ואבוי מה יהיה לו בהמשך…”
.
“וואלה, צודקים!”,
אמר החתן הטרי לעצמו,
“רדי” ציווה על אשתו,
והמסע נמשך כשהחמור הולך בראש
ושניהם צועדים ברגל אחריו.
.
חלפה על פניהם עוד קבוצה של אנשים.
אמרו - “אה, תראו איזה טיפשים.
יש להם חמור, והם הולכים ברגל!”
אמר החתן לעצמו -
“וואלה, צודקים!”
“יאללה, עולים” אמר לאשתו,
שניהם טיפסו על החמור וכך המשיכו בדרכם.
.
חלפה על פניהם עוד קבוצה של אנשים.
אמרו -“אוי, איזה מסכן החמור,
עוד רגע ונשבר לו הגב,
הוא בקושי מצליח לסחוב שני אנשים,
עוד שנייה מת”.
.
אמר החתן לעצמו - “וואלה, צודקים!”
הוא וכלתו ירדו מהחמור הרימו אותו על כתפיהם,
והמשיכו לאיטם בדרך.
.
חלפה על פניהם עוד קבוצה של אנשים.
אמרו - “הנה שלושה חמורים…”
.
.
.
זהו.
מה המסקנה...?
קרא גם: ניהול רגשות - המדריך המלא