זה קרה לפני כ-20 שנה,
בעיירה קטנה ואפופת מיסתורין
ושמה פושקר, בהודו.
.
עיירה שרבים מהטיילים הישראלים
לא העזו לפספס בטיול שלהם
ורק מפני שהיא נודעה כאחת הערים
שהכי שווה לעשות בהם שופינג
של שרוולים, אבנים, תכשיטים וכאלה.
.
העיירה הקטנה הזו בנויה סביב אגם קדוש,
אשר אליו באים מאמינים הינדואים רבים
מכל קצות הודו לטבול ולהניח מנחה.
.
העיירה עמוסה צבעים, ריחות, בדים,
רוכלים וסוחרים וגם מלאאא תיירים.
והיכן שיש תיירים יש מי שיהיה יצירתי
מספיק איך להוציא מהתיירים כסף.
הצוענים שרים שירים, מנגנים ורוקדים,
הנגנים מעבירים שיעורי טבלה,
היוגים מלמדים יוגה, הפיסולופים מתפלספים
וכל מי שיכול לעשות משהו עושה
ומבקש תמורת זה כסף.
.
והיה שם איש אחד מיוחד
שהיה מגיע ל-sunsetPoint,
מקום שהתיירים היו מתאספים בו
לקראת שקיעה ממנו ראו את האגם
ואת העיירה כאשר השמש שוקעת בתוך ההרים.
.
האיש הזה היה מגיע,
עטוף בלונגי קטן
שמכסה רק את אזור החלציים שלו
וערום בשאר גופו ובידו מנורת פלורוסנט,
לבנה פשוטה כזו, כמו זו שככל הנראה
הייתה תלויה במבטח של כל אחד מאיתנו (פעם).
.
ואז הוא היה עושה את זה,
מול עיניי כולנו.
.
הוא היה פשוט שובר את הנורה לשתיים על ברכו,
כאשר צליל הניפוץ של הנורה לא היה משאיר ספק
שמדובר בזכוכית אמיתית,
והמראה של השיניים המחודדות
שנשארו סביב נקודת השבירה
הבטיחו את החדות המטורפת של הזכוכית הזו.
.
ואז, בלי לחשוב פעמיים,
הוא היה פותח את פיו,
נוגס ולועס, נוגס ולועס, נוגס ולועס,
וככה עד שהיה אוכל את כל הנורה,
מה שהיה לוקח לו דקות ספורות.
.
לאחר מכן היה שותה מבקבוק המים
שהיה מביא איתו, פותח את פיו
ומראה לכל אלה שהתקבצו סביבו בתדהמה,
וכולם ראו שאין אפילו לא שריטה אחת בפיו.
.
זה היה הרגע שכל אחד מהנוכחים
היה מספר לעצמו בראש סיפור מקביל.
.
היו כאלה שמבטלים באחת
את מה שהם ראו הרגע,
כאילו זה היה טריק של קוסם.
היו כאלה שהדחיקו את המראה
לתת המודע שלהם והתעלמו ממנו
כאילו בכלל כלום לא קרה,
והיו כאלה שהיו נשארים לעמוד
עוד כמה דקות ותוהים.
.
מה בדיוק קרה שם...?
איך....?
.
שנים רבות תהיתי איך,
עד שהסכמתי להסכים
שיש דברים שאני לא יודעת
שאני לא יודעת
אך אין זה אומר שאינם קיימים
או שאינם יכולים לקחת חלק מהמציאות.
.
כמו שאינני רואה את האוויר
שאני מכניסה לגופי,
כמו שאינני רואה את הוירוסים
שעושים שמות בגופי כאשר מערכת החיסון
שלי נכנעת למסר שלהם,
ככה ישנם עוד הרבה מאוד דברים
שאינם נראים לעין ואינם ניתנים להבנה
על ידי ההיגיון האנושי והם עדיין קיימים.
.
הם קיימים במימד אחר של קיום,
במרחב שבו ההיגיון לא מגביל אותו.
מימד בו הכל אפשרי,
מימד של קסם ותודעה צרופה
שיכולה לברוא ולחולל ניסים כרצונה.
.
הם קיימים במקום שאני רוצה לטבול בו
ולהיזכר בו, לפחות לרגע קט
ורצוי הרבה מעבר לכך.
.
כי המציאות היא הרבה מעבר
למה שההיגיון שלך יכול להכיל.
.
(בתמונה: אחת השקיעות של פושקר
שתפסתי במצלמה בביקור השני שלי בהודו ב-2011)
קרא גם: ריפוי נפשי לנשים - איך לשחרר טראומות ילדות ולחיות חיים שלמים