הסיפור של נעמה - שם בדוי, סיפור אמיתי

הסיפור של נעמה - שם בדוי, סיפור אמיתי

וכיצד היא יצאה מהחושך אל האור

(קצת ארוך אך שווה קריאה עד הסוף :)

.

נעמה התחתנה בגיל צעיר, צעיר מידי.

צעיר כל כך, עד שבלב שלה היא עוד

לא הספיקה להבין מהי בכלל אהבה.

היא לא בחרה בזוגיות מתוך תשוקה או חברות

או בחירה מודעת כלשהי -

היא פשוט רצתה לברוח.

.

לברוח מהבית שבו גדלה,

מהקטנות, מהפחד, מההורים שעמדו מולה

כאנשים טובים אבל שבורים,

אנשים שהיו בעצמם ילדים של

ניצולי שואה שלא ידעו איך לאהוב,

איך לחבק ואיך להתרפא.

.

נעמה נשאה על גבה שושלת של כאב

שלא קיבל שם, דור שלם של לבבות סגורים,

והיא רצתה רק לצאת משם -

כמה שיותר מהר ובלי להביט לאחור.

.

הנישואין אמנם היו יציאה,

אבל הם אף פעם לא הרגישו "בית" עבורה.

כבר מהתחלה היא הרגישה משהו 'לא נכון' -

משהו לא יציב, לא בטוח וגם לא אוהב.

אבל לא היה לה לאן ללכת,

לא כסף, לא מקצוע

ולא טיפה של ביטחון.

התלות הכלכלית בבעלה

הייתה מלאה ומוחלטת.

.

וכשנולדו הילדים, הווליום של הקולות בבית עלה

הבכי והצעקות התמזגו זה בזה,

ואז הגיעו גם המילים הפוצעות, ההנמכות, הקללות.

ולא הרבה זמן אחר כך -

גם הידיים המונפות באוויר.

.

נעמה הרגישה שהיא נקברת,

כל יום עוד שכבה של כאב,

עוד אבן בבור החשוך שאליו נפלה.

היא הייתה שבויה בבית שלא הרגיש בית,

בחיים שלא הרגישו חיים.

.

ואז, בתוך כל החושך הזה -

נפלו עליה שני אסונות:

שני הוריה נפטרו, כמעט אחד אחרי השני.

אבל בתוך הכאב הגדול הזה

היה גם ניצוץ של אור,

הם השאירו לה סכום של כסף בירושה -

מספיק כדי לברוח,

מספיק כדי להתחיל מחדש

והפעם, היא ברחה (שוב)

כדי להציל את החיים שלה.

.

היא נכנסה למעון לנשים מוכות.

מקום מוגן, ברור, עם דלתות

שננעלות מבחוץ כדי להגן…

ולראשונה בחייה, גם מבפנים.

שם היא התחילה לבנות

את עצמה מהתחלה

צעד צעד, פיסה אחר פיסה.

.

ואז, בעיצומו של תהליך ההחלמה שלה

היא הגיעה לתוכנית “אישה מלכה”

אחרי הרצאת מבוא אחת

על טראומות ילדות,

על דפוסים שמטביעים אותנו

עוד לפני שאנחנו לומדות לדבר,

על החופש הפנימי האפשרי

ומשהו בתוכה נפתח..

הקול הפנימי לחש לה:

"נעמה, הגיע הזמן לחזור הביתה -

לעצמך.."

.

המסע שלה לא היה פשוט.

זה היה מסע של התנגדויות,

של כעס מצטבר שהתפרץ

בלי התרעה מוקדמת,

של כאב עמוק שחיפש אוזניים קשובות

והרבה מאוד דמעות.

דמעות של שנים שבהן

לא היה מי שיחבק,

שנים של הישרדות,

שנים של 'לא חיים'.

.

אבל אחרי שהדמעות התייבשו

היא התחילה לראות -

חתיכה אחר חתיכה, כמו פאזל עתיק,

היא בנתה את עצמה מחדש,

לאט אבל בטוח.

.

היא למדה מי היא.

היא למדה לבטוח מחדש באנשים טובים

ובעיקר לבטוח בעצמה.

היא למדה להישאר עם עצמה

ברגעים שקודם היו מפחידים אותה,

להפסיק לברוח ולהפסיק לנטוש

את הילדה הפנימית שהייתה

זקוקה לה כל כך.

.

נעמה היא אחת הנשים

האמיצות ביותר שפגשתי.

כי היא העזה לטפס מהבור האפל ביותר

אל גבהים של חוסן ואהבה עצמית מרפאה.

היא עשתה זאת בשביל עצמה,

בשביל ילדיה,

ובשביל העתיד שמגיע לה.

.

אני פוגשת נשים כמו נעמה בכל מחזור מחדש,

וכל סיפור כזה מצלק, מרגש ומרפא גם אותי.

אבל זה המסע של נעמה

והיא זו שחוללה את הנס.

.

ואם גם את מרגישה שהגיע הזמן שלך

אם את רוצה לחזור הביתה - אלייך,

הוובינר הקרוב שלי לנשים

שנקרא "מאישה מרצה לאישה מרוצה"

מחכה גם לך.

.

כדי לצאת למסע ההתעצמות הזה

אין צורך להיות 'יוצאת זוגיות אלימה'

או 'בעלת טראומות ילדות מורכבות',

מספיק שאת רוצה ללמוד לאהוב

את עצמך טוב יותר, אמיתי יותר.

.

ואם הגעת עד כאן וזה נוגע לך

בקישקס, בואי.

יש קישור בתיאור הפרופיל

או הגיבי עם המילה "מלכה"

ואקח את זה משם..

.

באהבה,

~ יולי ביילין ~

קרא גם: ניהול רגשות - המדריך המלא