"הוא מתוק ורך ונעים

"הוא מתוק ורך ונעים

והוא כובש את כולי,

הוא ממכר את חושי,

הוא ממסטל ומשכר,

הוא מענג, משמח, מעודד, מנחם.

הוא אוהב אותי והוא שם בשבילי תמיד.

הוא לעולם לא מסרב לי,

לעולם אינו מאכזב,

אף פעם לא שופט או מעביר ביקורת,

אף פעם לא כועס ולא נוזף בי.

הוא מקבל אותי איך שאני, בלי קשר למשקל שלי,

בלי קשר לאהבות אחרות שיש לי.

הוא ממלא אחר משאלות ליבי פעם אחר פעם,

ולעולם אינו מתעייף מכך.

הוא תמיד תמיד אותו האחד,

בלי פחות ולעתים רק יותר,

הוא תמיד זמין ונאמן לי,

הוא ממתין לי בשקט ביום ובלילה,

הוא אינו דורש ואינו מתלונן,

הוא מתוק מתוק והוא רק שלי -

השוקולד שלי..."

את המילים האלה כתבתי ברגע של תובנה,

ברגע שהסכמתי לקבל שאוכל הוא ממש לא האוייב שלי,

כי איך הוא יכול להיות אוייב שלי כאשר הוא כל כך טוב אלי?

איך הוא יכול להיות אוייב שלי כאשר הוא מציל אותי פעם אחר פעם

מכל התסכולים שלי.

הוא כמו כרית שמאפשרת לי לנחות ברכות, בלי לקבל מכה,

כאשר אני נופלת.

ובגלל שהוא כזה טוב, מי יכול להשתוות לו, מי….??

האם מערכת היחסים שלי עם עצמי היא כמו היחס

האוהב והמפנק שאני מקבלת מאוכל?

האם מערכת היחסים שלי עם בעלי / בן הזוג שלי / הילדים שלי /

ההורים שלי / החברים שלי...היא כמו היחס

האוהב והמפנק שאני מקבלת מאוכל?

למען האמת, זו בדיוק מערכת היחסים שהנפש שלי

משתוקקת אליה ולכן אם אין לי מערכת יחסים כזו בחיים,

ובעיקר אני עם עצמי, אז אוכל ימלא את החסר,

יחבק וינחם כפי שהוא עושה פעם אחר פעם, בלי להתעייף.

אז הנה, אמרתי את זה,

האוכל יפסיק להיות כל כך נחוץ וכל כך נחשק,

כאשר את תתחילי לאהוב את עצמך כפי שאת,

ללא תנאים וללא ביקורת, בדיוק כמו שאוכל אוהב אותך.

ואני בקלות יכולה לקחת את זה למקומות גבוהים ורוחניים

יותר אבל אעצור בזה, כי זו התחלה מספקת.

ועד שלא תתחילי לאהוב את עצמך ככה בטוטאליות,

תמיד תימשכי ותחשקי באוכל, כדי למלא את הבור החסר,

וזה בסדר כל עוד את מודעת לצורך הזה.

ואם הבור ממש ריק, אז תמיד תצטרכי להיאבק עם הרצון הזה

ועם הרעב הרגשי הזה, כי הוא אינו בא על סיפוקו.

וכשהוא ימתמלא, ג'אנק פוד יפסיק להיות כל כך אטרקטיבי,

ואז תוכלי לבחור את האוכל הבריא והמזין שלך בקלות,

מתוך הבנה וידיעה שאוכל הוא דלק חיוני לגופך,

ולכן יש לבחור את הדלק בקפידה ובחוכמה,

כדי שימלא את הצרכים הגופניים של גופך כעת,

ולא את הצרכים הרגשיים של נפשך החסרה והכואבת.

ואיך זה יקרה?

איך תוכלי לאהוב את עצמך כמו שאוכל אוהב אותך?

על זה אנחנו עובדים ביחד בתכנית "היפנוסלים" להרזייה דרך תת המודע,

ההקלטות להן את מאזינה מידי יום, מלמדות את תת המודע שלך

להניח לביקורת ולשיפוטיות, לכעס ולמרירות,

ולהתחיל לשלוח לגוף שלך מסרים אוהבים יותר, יותר ויותר.

זה לא הוקוס פוקוס שקורה ביום, גם לא ביומיים.

זה תהליך נעים וטבעי בו את מתקרבת לעצמך עם אהבה עצמית,

ולכן מתרחקת מהאובססיה למתוקים ולאהבה שאת יכולה לקבל מהם.

~ פרטים מלאים על התכנית תוכלי למצוא בלינק מתחת לפוסט ~

לחיי אהבה עצמית, הסיבה של כל הסיבות והתרופה של כל התרופות!

יולי ביילין ND ,LMD

נ.ב. כשאת מחליטה להשקיע בתהליך שמעודד

אותך לאהוב יותר את עצמך, את עושה פעולה אוהבת כלפי עצמך,

מה שאומר שאת כבר אוהבת את עצמך יותר :-)

נ.ב.ב. אם חשוב לך לעשות התאמות אישיות למצב האישי / הבריאותי,

שימי לב לשתי אפשרויות של הצטרפות לתכנית,

כאשר האפשרות השניה כוללת פגישת ייעוץ אישית איתי בה

נעשה את כל ההתאמות במיוחד בשבילך.

לחצי כאן לפרטים מלאים ותחליטי עכשיו לעשות צעד משמעותי

פנימה לתוך תהליך של חזרה לעצמך, תהליך של חמלה ורכות,

תהליך של ריפוי מבפנים.

~ פרטים מלאים על התכנית תוכלי למצוא בלינק מתחת לפוסט ~

קרא גם: ריפוי אנרגטי - המדריך המלא