סיפור לכבוד החג הבינלאומי ששמו -

סיפור לכבוד החג הבינלאומי ששמו -

"לוח יעדים לשנה האזרחית החדשה".

.

נזיר בודהיסטי הגיע לאחד המנזרים המבוקשים

והתחנן בפני המאסטר שיקבל אותו למנזר

כי שמע שבמנזר הזה יש כמות גבוהה

של נזירים שמגיעים להארה.

.

לאחר תחנונים ובקשות הוא התקבל למנזר

והגיע לשיחת תיאום ציפיות עם המאסטר.

.

"מאסטר" הוא שאל...

"אם אתרגל את המדיטציה

שלי ממש בחריצות, כל יום,

כל יום, ממש בהתמדה,

כמה זמן ייקח לי להגיע להארה?"

.

המסטר הרהר לרגע והשיב -

"עשר שנים".

.

שוב שאל התלמיד -

"אוקי, ואם אני אתרגל מדיטציה ארבע פעמים ביום,

ולא אפספס תרגולים גם בחופשות וגם בחגים,

ואהיה כל כולי מסור להארה,

כמה זמן ייקח לי..."

.

השיב לו המאסטר -

"במקרה כזה, ייקח לך עשרים שנה".

.

אז שוב שאל התלמיד -

"ואם אתרגל מדיטציה עוד יותר בהדיקות,

רוב שעות היום,

ואשן עוד פחות בלילה,

ואהיה ממש ממש רציני בעניין,

כמה זמן ייקח לי..?"

.

השיב המאסטר -

"שלושים שנה לפחות"

.

"אבל אני לא מבין"

התקומם התלמיד,

"איך זה יכול להיות?

בכל פעם שאני אומר שאני אעבוד קשה יותר

אתה אומר לי שיקח לי יותר זמן.

מדוע אתה אומר את זה?"

.

ענה לו המאסטר -

"כאשר עין אחת מרוכזת במטרה בלבד,

יש לך רק עין אחת להתבונן בדרך.

כאשר שתי העיניים מרוכזות במטרה,

אינך רואה את הדרך בכלל".

.

זה קורה לכולנו,

אנחנו מציבים מטרה / יעד

וכבר ממש ממש רוצים להגיע לשם,

אבל ממש...!

.

הרבה פעמים "אין לנו כוח" לכל מה שקורה בדרך.

אנחנו מחפשים דרכים יצירתיות לקצר תהליכים,

העיקר להגיע ליעד / תוצאה שהגדרנו,

כאילו מחכה לנו שם קסם או נס כלשהו.

אך מה שאנחנו לא רואים הרבה פעמים,

זה שכל מה שחשוב, קורה בדרך,

'בתהליך', בחיים עצמם.

.

אין שום קסם ושום נס שקורה ביעד,

למעשה, היעד הוא אשליה,

סוג של מוות,

והרבה פעמים כשתגיע אל היעד

תחווה ירידת מתח,

עצבות, דכדוך ואפילו אכזבה.

כי 'זה נגמר'.

.

והאמת היא ש -

אין לאן למהר,

כי אין לאן להגיע,

(אלא אל הסוף הנכסף).

.

ולכן - במקום למהר ליעד הבא

בואו נאט את הקצב,

נוריד את הרגל מהגז,

ופשוט נהיה.

כי אין שום יעד ואין שום דרך,

מלבד בחזרה למה שממילא

נמצא תמיד כאן ועכשיו -

את/ה.

.

~ יולי ביילין ~

קרא גם: מדיטציה לנשים - המדריך המלא לשקט פנימי אמיתי