לפני כ-10 שנים גרתי בדירת סטודיו
בדרום תל אביב, בקומת קרקע.
בחזית הדירה היתה דלת הכניסה וצמוד אליה
ויטרינה גדולה מהרצפה עד התקרה
עם תריס חשמלי.
.
יום אחד, חברה באה לביקור,
היא רצתה לפתוח את הוויטרינה.
היא החזיקה את הידית של החלון ומשכה..
אממא, הידית נשארה אצלה ביד.
מוזר יש לומר (הרי הידית הייתה ממתכת)
אבל זה מה שקרה.
.
מה שאומר שמאותו הרגע,
הוויטרינה לא הייתה נעולה
וכל מי שידע על כך,
יכול היה בפוטנציאל
לפתוח את הוויטרינה מבחוץ.
מצב קצת מסוכן יש לומר
עבור בחורה צעירה שגרה לבד
בדרום תל אביב.
.
מספר פעמים ניגשתי לחנויות פרזול וכד'
כדי למצוא ידית דומה כדי לתקן את הוויטרינה
אך הידית המתאימה לא נמצאה,
מה שהצריך ממני לזכור להוריד את התריס החשמלי
כל לילה ממש עד הסוף, כדי להרגיש קצת יותר בטוחה
באחת השכונות הפחות בטוחות של העיר הגדולה.
.
אחרי כחודש וחצי,
בבוקר שמשי ואביבי של יום בהיר בו המתנתי
לתלמידים שיתחילו להגיע לסדנת מדיטציה שהתקיימה
אצלי בסטודיו...הרמתי את התריס החשמלי כדי
להכניס קצת קרני אור לחלל,
הכנתי לעצמי כוס קפה ויצאתי רגע לחצר
כדי לשים אוכל לחתולים.
.
בדיוק באותו הרגע שיצאתי החוצה,
פרץ של רוח פתאומית
טרקה את דלת הכניסה
שניתן היה לפתוח אותה רק מבפנים (כמובן)
והשאירה אותי בחוץ,
ללא הנייד שלי וללא המפתחות.
.
אופס.
ננעלתי מחוץ לסטודיו,
10 דקות לפני שתלמידים היו אמורים לסדנה.
.
מה לעזאזל עושים כעת?
אפילו לפורץ לא היה לי איך להתקשר
כי הטלפון שלי נשאר בדירה.
.
איזה ביש מזל!
זה מה שהרגשתי באותו הרגע...
.
עמדתי שם והתחלתי לחשוב "מה עושים"?
דמיינתי כבר איך עוד דקה מתחילים להגיע אנשים
ואני עומדת פה בחוץ, מפודחת ואובדת עצות,
והם כועסים כי הגיעו כל הדרך עד אלי
ואין לנו דרך להיכנס פנימה ולהתחיל את הסדנה...
.
ואז ה היכה בי.
הידית של הוויטרינה שבורה...!
אני הרי יכולה לזחול מתחת לפתח
של התריס החשמלי ולפתוח
את הוויטרינה מבחוץ!
.
באותו הרגע צחקתי בקול רם.
כמה זה נכון שאומרים
"הכל לטובה"..!
.
הרגשתי מגוחכת כל כך שכעסתי על
הידית השבורה של הוויטרינה,
כי הרי היא - היא זאת שהצילה
אותי כעת מהפאדיחה הגדולה...
שלא נאמר הוצאות מיותרות של
עלויות פורץ ומנעול חדש וכל היוצא בזה.
.
מי היה מאמין,
שידית שנשברת
ממתינה בסתר
להציל אותך.
.
ככה זה בחיים.
אתה אף פעם לא יודע
כיצד משהו "שנשבר"
ממתין לשרת אותך,
או אפילו להציל אותך
מתקלה גדולה יותר.
.
אבל אם תאמין שזו הסיבה,
תוכל "לסבול" בנועם
את השבר שקרה,
כי למעשה,
הכל, הכל לטובה.
.
ואגב, הכל לטובה.
תחושת בטן חזקה מאוד אמרה לי
שאני צריכה לשנות את הפורמט
של סדנת מדיטציית innerwalk
שאני מקיימת בסוף החודש,
מ-4 ימים, ליום אחד.
.
למה?
להגיון יש הרבה סיבות למה לעשות זאת.
אבל הסיבה האמיתית היא
שזה מה שהרגיש לי הכי נכון.
אני יודעת בוודאות שזה לטובה.
.
אז אם חשבת להצטרף לסדנת innerwalk
אבל 4 ימים הרגישו לך "יותר מידי"
יש לך הזדמנות כעת להצטרף ליום אחד
עם חוויה מיוחדת של "הליכה פנימה"
בסדנת יום של innerwalk-israel
.
🍓🍓 לינק לפרטים מלאים והרשמה מאובטחת
לסדנת יום של מדיטציית innerwalk
ממתין לך בתגובות מתחת לפוסט 🍓🍓
.
שיהיה לך שבוע אופטימי וטוב
עם ידיעה פנימית
שכל מה שקורה בדרך,
הכל...אבל הכל - לטובה!
.
נ.ב. ואם יש לך סיפור קצר או ארוך
מהחיים איך משהו שהיה לא נעים
בהתחלה אבל התהפך והפך למשהו "לטובה",
אשמח לקרוא אותו...
.
נ.ב.ב. יש לך תחושת בטן
שהסדנה הזו תהיה מיוחדת ועוצמתית עבורך?
זה נכון. וזה לטובה :-)
.
🍓🍓 לינק לפרטים מלאים והרשמה מאובטחת
לסדנת יום של מדיטציית innerwalk
ממתין לך בתגובות מתחת לפוסט 🍓🍓