"הכד הסדוק"

"הכד הסדוק"

(בגרסה עם טוויסט מודרני)

.

בכפר קטן, ליד נהר שקט, חיה אישה זקנה.

כל בוקר היא ירדה לנהר עם שני כדי חרס,

תלויים על מקל ארוך שהניחה על כתפיה.

.

כד אחד היה מושלם.

הכד השני – סדוק.

.

בכל הליכה חזרה מהנהר,

חצי מהמים שבכד הסדוק נשפכו בדרך.

והכד הזה – התבייש בעצמו.

הרגיש כישלון.

חסר ערך.

לא מתפקד כמו שצריך.

.

יום אחד,

הוא אמר לזקנה:

"אני לא מבין למה את עדיין לוקחת אותי.

אני לא שווה כלום.

רק מכביד עלייך.

בגללי את צריכה לעשות יותר עבודה."

.

האישה חייכה אליו בעדינות.

"בצד שלך של הדרך,"

אמרה -

"שמת לב שיש שורת פרחים צבעוניים

שפורחת לאורך השביל?"

.

הכד הסדוק שתק.

.

"אני שתלתי אותם – בדיוק בשבילך.

כל יום כשהמים נשפכים ממך,

הם משקים את הפרחים.

ובזכותך – הדרך שלי מלאה חיים ויופי."

.

אבל הנה השיעור האמיתי:

.

האישה הזו?

.

הייתה כל כך עסוקה בטיפוח הדרך והפרחים –

שהיא שכחה יום אחד למלא את הכדים.

ואז היא נפלה

ולא יכלה לקום

וגם לא היה שם

אף אחד כדי "להשקות אותה".

.

מה הפואנטה?

.

את יכולה להיות הכד הסדוק,

ולהעניק חיים ודאגה לעולם –

אבל אם תשכחי למלא את עצמך?

העולם ימשיך כסדרו,

ואת תתרוקני.

.

'הקרבה עצמית' יכולה להיות מרשימה –

אבל אם לא תבוא ממקום מלא,

היא תהפוך להרגל שמכלה אותך.

.

אז היום,

לפני שאת רצה להשקות את כולם –

תבדקי קודם אם יש מים בכד שלך.

.

~ יולי ביילין ~

.

נ.ב. אשמח לקרוא תובנות שלך מהסיפור בתגובות..

.

נ.ב.ב. ואם את מזדהה עם הסיפור ומרגישה

שהגיע הזמן לדאוג לעצמך ולמילוי "הכדים" שלך

אני מחכה לך בפתחו של מסע ההתמלאות שלך

בהדרכת הדגל שלי לנשים שנקראת -

"מאישה מרצה לאישה מרוצה".

.

קישור בראש הפרופיל

או באמצעות שליחת הודעה בפרטי

עם המילה "מלכה" ואשיב לך עם הזמנה.