אני בת 4 או גג 5.
ברית המועצות של פעם.
שעת ערב מאוחרת,
האורות בסלון מוחשכים
ורק נורת לילה דולקת בפינת החדר.
.
אבא שלי נושא אותי על הידיים
הלוך וחזור מקיר לקיר של הסלון הקטנטן
בביתנו הקט שכולנו מתגוררים בו.
.
ראשי טמון עמוק בתוך צווארו של אבי
וגופי הקטן רועד ומכווץ,
אני לא מסוגלת לדבר או להסביר לו מה קורה לי,
אני רועדת מפחד, מכווצת, חיוורת כמו קיר.
.
הורים שלי מבינים שמשהו קורה לי
אבל הם לא יודעים להסביר את התופעה,
הם פוחדים גם כן.
.
ברוסיה של פעם האמינו חזק ברוחות, בשדים
ובכל מה שקשור לכך,
אבל פחדו לדבר על זה
בגלל שבית לחולי רוח
היה מושג גרוע יותר מכלא שמור בסיביר.
.
אף אחד לא דיבר על זה,
במשך שנים,
תכלס, אף פעם.
.
אני זוכרת היטב את הטריגרים,
שיצרו אצלי את ההצפה הזו.
אלה היו -
אור,
אש,
רוח,
מים / גשם,
ברקים ורעמים.
.
הם היו מדליקים באחת את הפחד העז בגופי,
כדי להתגונן מההצפה,
הייתי מפסיקה לנשום ופשוט קופאת מפחד.
.
הרגשתי בגופי את העוצמה שלהם,
הם הזכירו לי את כוחם המוחלט,
הם הזכירו לי לא במודע את כל הפעמים
בהם הם יצרו ונטלו חיים, שלי ושל אחרים.
.
לא הבנתי את זה אז,
לא יכולתי להבין,
אולי אני עדיין לא מבינה את זה,
אבל האמת היא שהרגשתי,
כבר אז הרגשתי את הכל.
.
התחושות האלה הפחידו אותי כל כך
שברגע שהבנתי במודע שאני מרגישה אותם
נעלתי את הכל עמוק בגופי.
.
בסביבות גיל 9
עזבנו את הבית שידעתי בבלרוס
ונחתנו בארץ, לתוך מציאות חדשה ולא מוכרת.
נעלתי את הכל סופית בתוכי
הפסקתי להרגיש,
הפסקתי לשמוע,
הפסקתי לראות.
.
אנרגיית החיים והאהבה הפסיקה לזרום בי.
גופי התחיל להתקשות ולהתמלא.
בשנים שבאו לאחר מכן צברתי קילוגרמים
שעטפו אותי כמו כרית הגנה
כדי לרכך, לחבק ולהגן על התחושות
הכלואות והנעולות שישבו בגופי,
שלא יתפרצו וינפצו אותי מחדש.
.
בגיל 15 אלוהים פילח את ליבי
באהבת נעורים דמיונית,
לדמות שבניתי בהזיותיי.
.
הלב שהתרחב ומייד התנפץ לרסיסים
כאב כל כך שרציתי למות. פשוט למות.
אבל להוא למעלה היו תוכניות אחרות בשבילי.
.
כבר באותו הערב נפל לידי הספר הראשון שלי –
"אתה יכול לרפא את חייך" של לואיז ל.היי.
ככה פסעתי פנימה לתוך שביל ארוך ומפותל
חזרה לעצמי, חזרה לתחושה של ידיעת האמת.
.
בגיל 18 התחלתי לעשן ירוק.
העשן הסמיך מילא את ראותי ואת תודעתי
והציף אותי מחדש בזיכרונות וטלטלות.
כל התחושות והפחדים שחשתי כשהייתי ילדה קטנה
התפרצו החוצה ושבו אלי.
הפעם כדי שאתמודד איתם.
.
שם התחלתי מסע של חקירה וטיפול עצמי
עם מטפלים יקרים שאני מוקירה בליבי עד היום.
.
בגיל 20 פגשתי את נועה המטפלת היקרה שלי
ויחד התחלנו להיזכר בהכל.
סשנים ארוכים של טראנס עמוק
בהם גלגולים על גבי גלגולים החלו לצוף בפני
כתמונות ברורות ועוצמתיות.
.
הם היו ברורים ובהירים כמו זיכרון של יום האתמול.
אי אפשר היה להטיל בהם ספק,
אך הספק עדיין היה שם.
.
כבר אז הבנתי מה אני צריכה לעשות בחיים,
הייעוד התגלה בבהירות –
לעזור לאנשים אחרים להיזכר בעצמם,
בכל מה שהם כבר יודעים,
על החיים ועל אהבה.
.
אבל התעקשתי להתכחש לכל זה,
התעקשתי להישאר קטנה ולא יודעת,
התעקשתי לעבוד בעבודות שלא שירתו
אותי או שום אדם אחר,
התעקשתי לא ללכת אחרי קריאת הלב שלי
התעקשתי לבגוד בעצמי.
.
ידעתי שיבוא יום הדין שלי על כך, ידעתי.
.
כבר חודשיים לאחר מכן
ישבתי במעצר נעול ביפן ובכיתי את נשמתי לאלוהים.
"אבל ידעת" הוא אמר לי בקול נוקב.
"אני מצטערת כל כך אלוהים שלי"
בכיתי יום ולילה.
"עכשיו את יודעת. עכשיו את לא יכולה להתכחש יותר"
הוא השיב לי שוב ושוב.
אני והוא (זה שבשמיים) ניהלנו שיחות ארוכות ונוקבות,
במשך 3 חודשים.
.
הוא ביקש את ההבטחה שלי.
שלעולם יותר לא אתכחש לעצמי ולו.
שלעולם לא אפנה יותר את גבי לכל מה שאני יודעת.
שאשתמש בידע והתחושות האלה כדי לעזור לאנשים
אחרים להיזכר ולהתעורר.
הבטחתי לו,
הבטחתי לעצמי.
.
מאז אני יודעת
את מה שאני יודעת,
זה נמצא שם כמו איבר נוסף בגופי.
.
כל פעם שאני בוחרת לעצום את עיניי
אני חוטפת מייד מכה כואבת
ובלית ברירה נזכרת מחדש.
.
"את מתקשרת?"
שואלים אותי שוב ושוב
תלמידים ומטופלים במשך השנים.
"אני לא ממש בעניין הזה..."
אני מתחמקת מתשובה ישירה.
.
אבל האמת היא שכן –
אני והוא שלמעלה,
יש לנו דיבור ישיר.
.
והאמת היא,
שלכל אחד ואחת מכם יש
ערוץ פתוח לדיבור הזה.
כל אדם שרוצה להתעורר ולהיזכר
יכול להתחבר בחזרה
לעצמו ואליו.
.
אין צורך במתווכים
אין צורך בספרי קודש
אין צורך בטקסים מיוחדים
אין צורך באיסורים או חוקים או כללים
אין צורך בביגוד מסויים
או ימים או שעות או חודשים
אין צורך בכלום.
.
כל אחד ואחת מכם מחובר באופן ישיר
לבורא האחד.
כל אחד ואחת מכם מלא באנרגיה של בריאה,
באנרגיה של אהבה שבראה כל תא ותא בגופכם.
ללא האנרגיה הזו גופכם היה הופך לגווייה חסרת צורה,
רקובה ומסריחה בין רגע.
.
זאת האמת הפשוטה.
.
אחיי ואחיותיי היקרים,
האמת נמצאת בליבכם.
האמת הפשוטה של החיים היא אהבה ותו לא.
לא מלחמה אחד בשני (בעצמכם),
לא שנאה אחד לשני,
לא ימין ולא שמאל.
.
אנא מכם,
פקחו את עיניכם ואת ליבכם
והיזכרו באמת ❤️🙏❤️🙏❤️
.
.
*** בתמונה, אני לפני הרבה שנים, מתחילה להיזכר ☺️***
קרא גם: ריפוי אנרגטי - המדריך המלא