אולי יש קול בראש שלך שאת כבר כל כך רגילה אליו, שאת בקושי שומעת אותו. הוא לא צועק, הוא לא מתפרץ, הוא פשוט שם - כל הזמן. שופט בשקט כל מה שאת עושה, אומרת ומרגישה.
אם את לא בטוחה אם הקול הזה קיים אצלך, הנה שבעה סימנים שיעזרו לך לזהות אותו:
1. את מתנצלת על כל דבר - גם כשלא עשית כלום רע
מישהי מתנגשת בך בחנות? "סליחה"
ביקשת טובה קטנה? "סליחה שאני מטרידה"
הרגשת רעב ורצית לעצור לאכול? "סליחה, עוד רגע"
ההתנצלות האוטומטית הזו היא לא נימוס - היא האמונה הלא מודעת שהנוכחות שלך בעולם כבר מהווה מטרד.
2. כשמשהו טוב קורה - הגוף שלך מתכונן לאסון
קיבלת קידום, מישהו חדש ונפלא הופיע בחיים שלך, קרה משהו מדהים שחיכית לו, וכל הזמן הזה משהו בתוכך לוחש: "תיזהרי, זה לא יחזיק".
זו לא חשיבה ריאליסטית, זו תוכנה ישנה שלמדת שאומרת לך שאושר הוא סימן אזהרה, שאחריו מגיעה מכה ושאת לא ממש ראויה לזכות בזה.
3. את זוכרת טעויות שכולם כבר מזמן שכחו
משפט שאמרת לפני 15 שנה, החלטה שקיבלת ב-2009, ריב שנגמר והצד השני מזמן המשיך הלאה, ואת עדיין שם. ממשיכה לשפוט, ממשיכה להוקיע, ממשיכה לבקר - את עצמך כמובן.
הביקורת העצמית שלך לא מכירה בתאריך תפוגה. היא שומרת תיק עב כרס על כל "עדות" לכך שאת לא מספיק טובה.
4. יש סטנדרט נפרד עבורך ועבור אחרים
חברה שלך עשתה בדיוק מה שאת עשית, ואת אומרת לה: "זה לגמרי מובן, אני רואה שזה עצוב לך אבל עשית כמיטב יכולתך"
ואיך את מדברת לעצמך באותה סיטואציה? "אין לי תירוצים, הייתי צריכה לדעת מראש, הייתי לא בסדר"
הביקורת העצמית גובה ממך מה שלעולם לא תגבי מאף אחת אחרת.
5. כל טעות קטנה הופכת להוכחה ש"ככה את"
שכחת פגישה, אמרת משהו לא במקום, לא הספקת כמה שרצית, ובמקום "לא נורא, קורה", הקול בראש שלך מייד אומר לך "ברור, ככה את, תמיד את כזאת"
הקפיצה הזו מ"עשיתי טעות" ל"אני תמיד טועה" היא הלב של הביקורת העצמית הרעילה.
6. את חיה עם תחושת חוב מתמדת
כאילו את צריכה כל הזמן להוכיח שמגיע לך מקום, שמגיע לך אהבה, שמגיע לך לקבל. לנוח זה בזבוז זמן, לבקש זה עומס עבור אחרים, לקחת מקום זה דבר שצריך להרוויח בעבודה קשה.
מי לימד אותך שהקיום שלך מחייב הצדקה?
7. מחמאה גורמת לך לאי-נוחות
מישהי אמרה לך "וואו, איזו עבודה מדהימה" ומשהו בתוכך מיד ממהר להסביר: "לא, זה לא כל כך, עזרו לי, יצא לי במקרה, יכולתי לעשות יותר טוב..." את לא מצליחה פשוט לקבל מחמאה, פשוט להגיד "תודה" ולעצור שם.
קשה לך לקבל כי את לא מרגישה שמגיע לך.
אם זיהית את עצמך באחד או כמה מהסעיפים הנ"ל, אני רוצה שתדעי משהו: זה לא כי "ככה את", וזאת לא האישיות שלך. זו תוכנה שהותקנה בך בשלב מוקדם בחיים, בסביבה שלימדה אותך שאת צריכה להרוויח אהבה ושאת שווה פחות ממה שאת באמת.
והחדשות הטובות הן שתוכנות אפשר לשנות :)
וזה בדיוק מה שתוכלי לעשות בסדנת "לשחרר ביקורת עצמית ואשמה רעילה"
רוצה לשמוע על מה מדובר? לחצי כאן לפרטים מלאים