קריעת ים סוף גרסת 2026

קריעת ים סוף גרסת 2026

.

השנה, כשנשב סביב שולחן החג

ונקרא בהגדה "עֲבָדִים הָיִינוּ",

המילים האלו ירגישו קרובות מתמיד -

לא מדובר על היסטוריה רחוקה של עם במדבר,

אלא ממש על השנים האחרונות שלנו

וממש על היום הזה.

.

כי בואו נודה באמת -

מצרים של שנת 2026

היא לא פירמידות ולבנים.

"מצרים" מגיעה מהמילה מְצָרִים -

המקום הצר, החונק, זה שלא מאפשר נשימה.

.

עבדות מודרנית היא לא שוט של נוגש מצרי.

עבדות מודרנית היא התכווצות הלב

בכל פעם שיש התראה בטלפון,

היא הלילות הלבנים של דאגה לחיילים שלנו

שנלחמים על חייהם וחיינו ברגעים אלה ממש,

עבדות היא לחיות בתוך טראומה קולקטיבית,

לנסות לשדר לילדים "עסקים כרגיל"

כשהאדמה רועדת מבפנים

ולהרגיש שהפחד מנהל לנו

את מערכת העצבים כמו טייס אוטומטי.

.

אנחנו עם שלם שהיה, ועודנו,

כלוא בתוך מצרים של

חרדה, כאב וחוסר ודאות.

.

אבל ההגדה לא עוצרת ב"עבדים היינו" -

היא מצווה עלינו את הפעולה הקשה מכולן:

"בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם".

.

איך יוצאים ממצרים כשהמלחמה עדיין מהדהדת בקול רם?

יציאת מצרים של הנפש מתחילה בהחלטה אמיצה אחת:

ההסכמה להפסיק להיות עבדים של הפחד.

זה לא אומר להתעלם מהכאב או למחוק את מה שעברנו.

עולם הטיפול, הפסיכולוגיה והקבלה מלמדים אותנו

שחופש אמיתי לא מגיע מהכחשת החושך,

אלא מהיכולת להדליק את האור בתוכו.

חירות היא היכולת לבחור לקום בבוקר,

לנשום עמוק אל תוך הבטן, ולתת לגוף שלנו

את ההוראה: אנחנו בטוחים ברגע זה

ומותר לנו לחגוג אותו ואת החיים.

.

על פי סיפור יציאת מצרים,

ים סוף לא נבקע ברגע שבני ישראל הגיעו אליו.

המים נשארו סגורים, מאיימים וגועשים.

הים נקרע לשניים רק כשנחשון בן עמינדב

עשה את הצעד הראשון וקפץ

אל תוך המים עד שהם הגיעו לו עד הצוואר.

רק כשהוא בחר באמונה על פני הפחד -

המציאות "נפתחה" עבורו.

.

גם אנחנו כאילו עומדים עכשיו מול הים הזה.

הפחד אומר: "תישארו במקום,

מסוכן שם בחוץ, אי אפשר לשמוח באמת".

אבל הלב מבקש משהו אחר,

הוא מבקש מאיתנו לעשות צעד אל תוך המים.

לבחור בחיים,

לבחור באהבה,

לבחור בתקווה.

.

התפילה שלי לחג הזה:

מי ייתן והחג הזה יסמל את

נקודת החירות האמיתית של כולנו.

אמן שנצא לחופשי מעבדות הפחד,

מהמועקה שיושבת על החזה

ומהמחשבות המשתקות.

אמן שהכיסאות הריקים סביב השולחן

יתמלאו באהובינו שישובו הביתה,

שלמים בגוף ובנפש.

ואמן שכל איש ואישה שקוראים את המילים האלו,

ימצאו את הכוח לחצות את הים הפרטי שלהם,

להשאיר את ה"מצרים" מאחור

ולתת לעצמם רשות לחזור

לנשום לרווחה ולאהוב בלב מלא.

.

חג חירות אמיתי ושקט.

~ יולי ביילין ~

קרא גם: מדיטציה לנשים - המדריך המלא לשקט פנימי אמיתי