לפעמים יש את הרגע הזה בחיים,

לפעמים יש את הרגע הזה בחיים,

שבו משהו פתאומי ולא צפוי קורה,

ותוך שבריר שניה, את מרגישה

כאילו מישהו שולף במהירות שיא

מתחת לרגלייך את השטיח שעמדת עליו,

שעד לאותו הרגע היית בטוחה שהוא יציב ואיתן

ויכול לשאת בביטחון אותך ואת המציאות שלך.

.

ותוך רגע, כל הביטחון המנופח הזה נעלם,

כמו בלון שמתפוצץ לך בפנים ברעש גדול.

תוך רגע את מרגישה כמו עלה נידף ברוח,

נתונה לחסדיו של הלא צפוי והלא רצוי.

.

חוויתי את התחושה הזו מספר פעמים בחיים.

זאת הייתה תחושה חזקה ועוצמתית מאוד

שהציפה אותי גם אז, ברגע המעצר הלא צפוי ביפן.

.

באותו הרגע, כל המציאות הפרטית שלי

נעצרה, התהפכה, נשברה, התרסקה,

בשנייה אחת בלתי צפויה.

.

רגע אחד שבו החיים כפי שהכרתי אותם נמחקו.

רגע שבו לא היה לי צל של מושג, או יותר נכון,

הצפה חזקה של חרדה קיומית ונוראית

לקראת הרגע הבא.

.

כשאת חווה רגעים כאלה בחיים,

תת המודע שלך כבר יודע,

שזה קיים, זה שם, זה עורב לך,

זה עלול לקרות כל רגע,

ללא שום אזהרה מוקדמת.

.

שום דבר אינו בטוח ואינו מובטח.

.

התחושה המפחידה הזו,

לעתים עדיין חוזרת ומתגנבת לתוך הגוף שלי.

כמו תזכורת קולנית לחוסר הוודאות

של סיפור החיים שאנחנו מספרים לעצמנו.

.

הקול השטני הזה שמזכיר לי,

שבכל רגע נתון,

משהו בלתי צפוי עלול לקרות.

משהו שיכול לערער לחלוטין את המציאות

שנדמה לי שאני חייה בה.

.

שום דבר לא מובן מאליו.

.

זה עלול לקרות לכל אחד.

החיים מזכירים לנו את זה ללא הרף.

ששום דבר לא מובן מאליו,

שום דבר לא ידוע מראש ולא צפוי.

.

זהו אחד הסיכונים שעליך לקחת

כאשר אתה נכנס למשחק החיים.

.

זה מה שקרה גם להם, ביום שישי האחרון.

רגע אחד הייתה שם משפחה שלמה,

אימא, אבא, 4 ילדים, הורים, אחים, דודים.

הייתה שם קריירה מופלאה,

שאיפות, חלומות, תקווה, תוכניות.

היה שם סיפור חיים שלם.

ורגע לאחר מכן, חורבן גמור.

כלום לא נותר מהמציאות המוכרת,

רק הרס מוחלט.

.

כל פעם שתזכורות מהסוג הזה מרימות ראש,

התגובה הראשונה שלי היא להתכנס פנימה,

כמו שבלול שרוצה להתחבא בקונכייה שלו,

רק לא להיות חשופה לסכנות החיים.

.

ואז כאשר ההלם הראשוני עובר קצת,

מתעורר בי כוח חיים מתפרץ ששואג בקול רם –

"החיים כל כך זמניים, שבריריים,

לכי, תגשימי את כל מה שאת חולמת עליו,

היום, עכשיו, כי אין שום זמן אחר...!"

.

בקליניקה, אני שומעת באופן קבוע על החלומות,

על התוכניות והשאיפות של נשים וגברים.

מעטים כל כך הם אלה שקמים מידי בוקר וניגשים לביצוע,

כל יום מחדש, כאן ועכשיו.

מעטים כל כך שלא מחכים לשום תזמון מושלם

כי הם כבר מבינים, שאין דבר כזה.

.

הזמן הוא דבר שברירי,

החיים הם זמניים ושבריריים.

.

האסון שקרה למשפחת רז

בשישי האחרון הוא בלתי נתפס,

אבל הטבע האנושי הוא כזה

שכוח החיים שלנו כבני אדם

דוחף אותנו הלאה.

לשרוד, לצמוח, להתקדם,

להמשיך את החיים למרות הכל.

.

מנגנון ההישרדות הפרטי שלי

שמופעל בעוצמה במקרים כמו זה,

עוזר לי להתגבר באמצעות הסתת

מבט מהאסון של מה שהיה

(למרות שזה עדיין מאוד טרי

ובהחלט יש לתת מקום לאבל ולתחושת האובדן),

קדימה, לעתיד, לתוכניות, לחלומות, להגשמה.

.

צר לי לומר זאת אך למדתי על בשרי

שהרגעים הקשים נושאים בתוכם פוטנציאל

עצום לגדילה וצמיחה, מפני שהאופציה השנייה,

של שקיעה בתוך ביצה של כאב לב ודיכאון

הוא זמין ואף קל מידי.

.

הביטו רגע על החיים שלכם כעת,

הודו על מה שיש, מה שעוד יכול להיות.

.

הרשו לעצמכם לחלום, לפנטז,

לא להסתפק בפשרות כי החיים

לא מחלקים פרסים על התפשרות,

אף אחד לא ייתן לך על זה שום מדליה.

.

העזו,

התעוררו,

הרימו ראש,

קומו מהתרדמת

כי החורף של הנשמה מזמן נגמר.

.

אז,

האם תעז/י לחלום בגדול?

ומה את/ה הולך/ת לעשות בנדון..?

.

קרא גם: ניהול רגשות - המדריך המלא