כך היה...
עכבר אחד הביט סקרן מהחור שבקיר אל האדון ואשתו כשהם פותחים חבילה ומחייכים. לתדהמתו הרבה הבחין כי בתוך החבילה הייתה מלכודת עכברים מיוחדת במינה, עם קפיץ משוכלל בתוכה.
העכבר הבין כי סכנה גדולה אורבת לו ומיד רץ החוצה וסיפר לתרנגולת בבהלה את אשר ראו עיניו. אנא עזרי לי פנה בבקשה נואש אל התרנגולת.
אני מבינה את מצבך הקשה ואין לי כל עניין במה שאתה מספר לי. הבעיה היא שלך ואין היא נוגעת לי כלל, הגיבה בביטול ובשלוות נפש התרנגולת.
ברוב ייאושו רץ העכבר אל הרפת והסביר את חומרת המצב לפרה. מו, מו געתה הפרה והמשיכה ללחוך את החציר העסיסי כאילו אין לנושא כל נגיעה אליה.
שב העכבר עצוב לחורו והלילה ירד.
פתאום נשמע רעש חד והקפיץ של המלכודת שוחרר. קמה אשת האיכר לראות מה נלכד בתוכה ופתאום חשה בהכשת הנחש. הסתבר כי זנבו של הנחש נלכד בקפיץ וגרם לכך שהנחש יכיש את בעלת הבית.
מצבה הרפואי הלך והדרדר ועל פי הוראת הרופא נאלץ הבעל לשחוט את התרנגולת כדי להכין מרק בריא לאשתו. משך הזמן באו רבים לבקר ולשאול לשלומה ואז נאלץ בעל הבית לשחוט גם את הפרה כדי להכין אוכל לאורחיו הרבים.
(הסיפור נכתב על ידי: יהודה עצבה, על פי סיפור עממי)
אשמח לשמוע את התובנות שלכם לסיפור...😉